פעם אמרו לי שאני יפה
אני לא זוכרת מתי
אבל אני בטוחה שאמרו

     הרי לכולן אומרים לא?

אמרת לי הרבה דברים.
אמרת לי שהתייפתי
אמרת לי שהשתנתי
אמרת לי שאתה אוהב אותי
אבל לא אמרת לי שאני יפה.
אני בטוחה שחשבת על זה
אבל עדיין לא הוצאת מילה.
ידעת שאיני מאוהבת בך
אלא בשתיקה.

אני בטוחה שלה אמרת שהיא יפה.
ולמרות שלא היית הראשון
שפתייך אמרו את זה בצורה שונה
שגרמו אפילו לפניה המושלמות להסמיק במבוכה.

לפעמים נזכרת
איך היית סוגר את האור.
מפיץ את קסמיך
אשר בערו בחשכה.
מנשק את העור שלי
ואני מרגישה אותך בכל גופי.
מרגישה ומאוהבת.

חשבתי שסגרת את האור בגללי.
נותן לחושך להחזיר את שנשכח.
אותה ילדה עם עיניים ירוקות
שיופייה את חייך רדף.

לפעמים מתפלאת איך אתה מופיע בראשי
לפני כל שינה
ובבוקר מספיק להישכח
כאילו לא היית
כאילו כבר אינך.

אבל עברו השנים.
וגם הפוזה הבוגרת שלך נאבדה.
לא נשאר מי שיחפש
לא נשאר מי שיראה

אבל רק בלילה
שהחושך משתלט על חדרי
רק שפתיך עולות בראשי.

ככה זה איתך -
בחושך אין דבר
החזק ממך.