אני רוצה אותך.
אני יושבת מולך וכולי תקווה שתסובב את מבטך אליי ותראה אותי.
תראה אותי מרגישה אותך.
תראה את עיניי, שדמעות מוסתרות בהן.
מסתכלת מרחוק, אך רוצה אותך כל כך קרוב.
אני כל כך רוצה שתצמיד אותי אלייך ותוכל, סוף סוף, להרגיש איך
הלב שלי פועם בחוזקה בכל פעם שאתה מתקרב.
תרגיש את לבי, ואולי גם פעם, תרגיש אותי.

אני רוצה אותך.
אני יושבת מולך ומחשבותיי נודדות אל החלומות, שאני ואתה זה
ביחד.
אתה תנשק אותי, ותחבק אותי.
מעיפה אלייך עוד מבט קטן. אתה עסוק בכל הדברים שבעולם, בכל
הדברים מלבדי. משחק בשיערך השחור הארוך ואוסף אותו. אני יכולה
להרגיש איך השפה שלי נינשכת מעצמה, מחזיקה כבר את עצמי שלא
לקום ולצעוק לך,

"אני רוצה אותך!"
אני יושבת מולך ומשתוקקת בכל איבר בגופי שתנשק אותי.
אני ארגיש את שפתייך עליי, אט אט, מלטפות ומחממות. מרפאות
פצעים שכאבו שנים לפני שהגעת.
ולבסוף שפתייך יחממו את שלי, ומחום מפגשם אאבד את כוחי.
ואתה..
אתה תאחוז בי ותשכיב אותי על מיטתך.
וארגיש מוגנת, אך חסרת כוחות.
כל הכאב של השנים ייצא, ואני לא אדע איך להתנהג.
אבל...

אני רוצה אותך!
ואמשיך לרצות.
ואתה?
אתה תמשיך בשלך.
ואולי אתה תהיה הדבר שבשבילו החזקתי חיים.
וגם תמיד אשאר בציפייה,
שתבוא ותחזיק אותם, בשבילי.