ביום שאמרת שאתה כבר לא אוהב אותי, הוצאתי את הספר המלא בפרחים
שהבאת לי והכנסתי לתוכו,
אחד בין כל שני דפים כדי שיישמרו -
שמרתי זכרונות ממך.
וזרקתי אותם, אחד אחד
זורקת זכרונות שלך.
הספר נשאר חלול, נפול
עירום
מלא בעקבות פרחים, שהתייבשו ודבקו בדפים
זרקתי את כל המכתבים שכתבת לי
הרי הם מלאים במילים ריקות, שאיבדו את משמועתן
וכרגע הם רק צירוף של אותיות שפירושן לא תקף.
ואחרי שבכיתי, וזעקתי
סבלתי וכאבתי כאב אינסופי...
והשלמתי עם העובדה שאת אהבתך אלי - אני לא יכולה לכפות עליך
אחרי כל אלו -
שבת אלי, ואמרת שאתה אוהב... והכל היה בלבול
ואני, כבר לא יודעת מה אני רוצה
פתאום הבחנתי שעל המדף, שכחתי פרח אחד
יבש, מעוך ובודד
היחיד שנותר.
והוא גרם לי לחשוב
שאולי עוד יש תקווה. |
