|
זאת העונה
הרוח הקרירה
מחלצת עצמות שבורים
פיסות שברים
פסגות מופשרים
נגלים לתוך עיני
טיפוס קליל
בין חבלי היגיון
במעלות הרי הישועה
פוגעות בעצם הבריח
מבקשות הדחקה
בעניים מלטפות
הדוחק נאלץ לקיפאון
מהותו בכפיה שאינה לרוחו
שם או מילה
מבקשים זהותו
בין
אפר
לעפר
מאבק מאובק הנחלש
לא לוותר על תחושתי
אני לא פחדנית
אני חיה
אך נעלמת מזמן לזמן
תולה תיקוות במים
עד אשר טובעת ונדמה
ומי ישמע קולי?
ומי יביאני למחוז חפצי?
ההולכת לבד אנוכי?
הסוחבת בדים שקופים?
מנוחתי בכמיהה ?
בבבואות עיניהם של הנושים
נאחזת בציפיות
איני מוותרת על התיקוות
שולחת ידי לקרן שמש קטנטנה
זה מספיק זה יגן מפני הצינה
היא לוחשת אהבה
במגעי העדיין
היכן שהעור רך ושקוף
אני כמהה
למגע
ללחש הקליל
שיתן בי כוחות
שיביא בי רצון
לטפס
לצעוד
לבקש
להבין
להאמין
באחד
בשניים
ביחד
הוא שותק
אני שותקת
ללא מילים
בזיכרון תחושתי . |
|
|
"אז... אתה הולך
לאשר סלוגן?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.