ארבל הכרמלי / אל הבתולה באשר היא |
ואת מבקשת לפרוץ מפינתך החבוייה
אל שביל האנשים החיים והקיימים
אשר כבר למדת שאיננו שביל בדוי בלבד.
בואי אליי בלחות אוורירית שבין יום וליל
בבושם עתיק שלא אנחשו אך ימשכני אל חיקך,
ובעוד אלטף שיער ראשך ואברך לדרכך החדשה
אגיר לפיך שיקוי אהבה שינווט דרכך אליי.
בואי אליי בעריית בתולייך
ואמחה קורי עגמתך ממצחך וקורי העכביש מבין רגלייך
למען תרעיפי חסד נשיותך הזועקת
לתשוקתי הבוערת, חיה וקיימת ומקיימת...
05/01/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|