בלילה חלמתי על מה שהיה,
חלמתי על שהנחתי בצד. על הדבש.
על כל הטוב, כל החסר.
כל מה שזרקתי ברגע של טירוף.


היא רצתה שאוהב, אז אהבתי.
לא רציתי את שהיה, רציתי אותה.
וכך היה, ועכשיו היא אינה.
אי שם, רחוק מכאן, לעתים מציצה.


חולפת מולי כרוח סערה. מענה אותי
כמו שאני העזתי לענותה.
מרכזת את כוחה, מתמרנת את גופה.
זורעת עוד תחושה, עוד לחישה.


ובחלומי את צועקת, מייסרת את נוכחותי.
אוחזת בתקווה שנגוזה עם הזמן,
לעולם אינה מניחה, ממשיכה,
הרס עצמי הוא אינו התשובה.