ישבנו מוטלים על רצפת השיש הקרה שבחדרי, למרות הקרבה הפיזית
הרגשנו ריחוק פתאומי, תלישה של תקווה ופצע של יאוש אשר הפציר
בעורנו. כרגע מושלם לתמונה המלנכולית הזו בחר הפטיפון שלי לנגן
את 'אני מאבד אותך' של ג'ון לנון. הנתק בינינו הפך לצעקות של
דממה כיבוי של כל הנורות אשר דלקו במערום ראשינו.
שרר ריח מחנק של סוף אך לא ריח וניל של התחלה חדשה. כיאה למבוי
סתום שאין מוצא ממנו, הייאוש לא משאיר מקום לתקווה. והטיפות
אשר זולגות לא משאירות ברירה.
שקענו.