אורות ניאון מסנוורים
בכיכר של עיר ענקית
מלאה בלבבות וירטואלים
ונשמות מלאכותיות.

עגל זהב מודרני,
לעוס יותר משבע עשרה
אלף זונות תאילנדיות
ומזוויע יותר מהפוליקטלי-קורקט
של שנות התשעים,
מחכה שתשלח אליו יד
ותוציאו מהמדבר הזהוב
והאין סופי.

קמיקזה יפנית צוללת
לקול צלילי סירנות
שחותכים את הלילה
לפרוסות קטנות.
ועיני זומבי של
פסל אל מזרח עתיק
מביטות ומתרחקות,
אבל לא עוזבות אותך.

והשמש האדומה בוערת ברקיע.

חייל איטלקי מזוקן,
לבוש מדים מרופטים,
מעשן סיגריה וצופה באדישות
על היבשה החרוכה.

שומע מפוחית חרישית מתנגנת
בשעת ישיבה בבר
על שפת הים,
כבול לקסמי אי שנמצא
מחוץ לגבולות הזמן והמרחב.

לשון ארוכה של אבן
מתגלגלת במורד הבזאר
ההודי העמוס,
צבוע בירוק וחום
ומריח כמו קבר המוני.

והשמש האדומה בוערת ברקיע.

תמונות מרצדות
בחלום אבוד במוחו הקודח
של התותחן,
רגע לפני שהוא כבה לגמרי.