[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'פרי דירדן
/
שם ליצירה או משהו

אני נתלה עליה חסר אונים, נאחז בה כאילו בחיים עצמם, אני מרגיש
חלש, כל כך חלש..
אני מרגיש את עצמי נמוג, כל פעם זה מחריף, אני חייב להפסיק את
זה, אני יודע שאם זה ימשך אני אמות..
זה כבר הפסיק לכאוב לי מזמן, האמת שההרגשה עצמה די נעימה,
אפילו סקסית במובן מסוים...
בהתחלה זה היה רק ככה, לפני שהחיוורון הגיע ועמו החולשה, זה
היה גורם לי להרגיש חי, כאילו אש זורמת לי בוורידים.
גם היא לא יכולה לשלוט בזה, אני יודע שזה מכאיב לה אבל היא לא
יכולה להפסיק, אני לא אתן לה,
היא מתגרה מינית.. פעם היינו מקיימים סקס לוהט וחסר מעצורים
אחרי כל פעם..אני יודע שזה חסר לה..
אני נאנח והיא אוחזת בי חזק יותר, היא ממשיכה, אני כבר לא יכול
לעמוד, אם לא הייתה תומכת בי הייתי נופל.
אני נזכר בפעם הראשונה בה ראיתי אותה, גזרה מלאה וחטובה לבושה
שחור, חומקת לה כצללית מתוך רחוב צדדי, מבט פראי בעיניים
הרגשתי את עצמי נמשך למבט הזה כמו בחבלי קסם ולפתע מצאתי את
עצמי עוקב אחריה לסמטה, הירח היה שבריר אור קטן ברקיע, מוקף
עננים כמעט ולא מורגש, ואני בסמטה בוהה בו, מחובק איתה בדומה
לעכשיו אבל לא בדיוק.. זה היה הלילה הראשון מבין לילות רבים של
תשוקה..היא הייתה בלתי ניתנת לסיפוק, היא עדיין כזאת אני מניח,
אני לא רוצה לחשוב על זה..
היא כל כך חזקה, בשנה האחרונה, השנה בה הכרתי אותה חייתי יותר
מאשר בכל 24 השנים שקדמו לה מאז היוולדי, אם הייתה לי היכולת
לשנות את העבר, את אותו לילה מסתורי בו נתקלתי בה לא הייתי
עושה זאת, אני לא מתחרט על דבר..
אני כל כך חלש, זה אף פעם לא הגיע לכזה מצב, אני כבר לא מצליח
לתמוך בעצמי, הידיים שלי תלויות לצידי גופי וראשי סחרחר, הפה
החם שלה עלי אבל חוץ מאותו אזור על צווארי כל שאר גופי קר, כל
כך קר..
ברגע קפוא שנראה כאילו נמשך לנצח אני מבין שאני עומד למות, אני
מרגיש את דם חיי אוזל מגופי, אני מרגיש אותה מתחזקת, למה היא
עושה את זה?
היה לנו כל כך טוב ביחד, עד לזמן האחרון בו התחלתי לדעוך, אני
לא מוכן שהיא תשתה אחרים, ומתוך אהבה אלי היא לא עושה זאת,
כנראה שהגוף שלי לא יכול לקיים אותה יותר, אני דועך עם כל פעם
שהיא שותה ממני והיא נאלצת לקחת פחות ופחות כדי שאשאר בחיים,
איתה..
כנראה שלא עוד.
אני מנסה לגייס מספיק כוח כדי ללחוש לה מילים אחרונות, אני לא
מצליח, אני מניח שהיא כבר יודעת אותן ממילא...
דמעה מלוחה קרה כקרח זולגת על לחיי, אני מביט פעם אחרונה על
הירח, נושם נשימה אחרונה מלאה בריח המתקתק שלה, עוצם את עיני..
ומת בזרועותיה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מותר לנו, אנחנו
אשכנזים!





בוליביה מסבירה
למה מותר לה
לצחוק על השואה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/8/01 23:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'פרי דירדן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה