אחרי עשרות שנים של שלווה ושל אושר,
קרעו את דממת-הליל קולות:
''מחר תירשם למכון הכושר,
תעשה הליכון ותרים משקולות!''.

אשתי לא טומנת ידה בצלחת:
קיץ וחורף ברכה ומקלחת,
אף אני נוהג בחורף לסחוט:
אשכוליות; תפוזים; ואמבטיות נוחות.

מחלתי על כובדי, הצעתי לה פשרה,
שבה הכרס תישמר אך גם המטרה:
אקיף הבית פי שלושה ורק עם תחנה:
''כריך נקניק וכוס קפה בקיוסק שבפינה!''

דברי נמוגו באוויר; הובלתי לחנות,
ששם מוכרים לספורטאים צרכי-ההתאמנות,
הלבשתי שם כהלכה, אך אין לי בעיה:
כשאסיים את המכון
יחזור הכול להיות...בדיוק כשהיה.