אחרי עשרות שנים של שלווה ושל אושר,
קרעו את דממת-הליל קולות:
''מחר תירשם למכון הכושר,
תעשה הליכון ותרים משקולות!''.
אשתי לא טומנת ידה בצלחת:
קיץ וחורף ברכה ומקלחת,
אף אני נוהג בחורף לסחוט:
אשכוליות; תפוזים; ואמבטיות נוחות.
מחלתי על כובדי, הצעתי לה פשרה,
שבה הכרס תישמר אך גם המטרה:
אקיף הבית פי שלושה ורק עם תחנה:
''כריך נקניק וכוס קפה בקיוסק שבפינה!''
דברי נמוגו באוויר; הובלתי לחנות,
ששם מוכרים לספורטאים צרכי-ההתאמנות,
הלבשתי שם כהלכה, אך אין לי בעיה:
כשאסיים את המכון
יחזור הכול להיות...בדיוק כשהיה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.