הצעירים רואים אור בקצה המנהרה-
                   ושם הפרחים.
                   הזקנים רואים מנהרה בקצה האור-
                   ושם השורשים.

כאשר הייתי עוד רך בשנים
הייתה דעתי נחרצה על זקנים:
לא היה לי ספק, או סיבה לפקפק
שכך לעולם הם באים.

הזמן התקדם בפסיעות קטנטנות;
(זו דרכו של הזמן את כולם להונות
שרק הראי משתנה, ולא הפנים,
ואף-פעם לא תהיה כאחד הזקנים.)

בנסיעה באוטובוס, זה עתה,
שאלתי קשישה שגילי זיהתה,
כמה שנותיה בספירה לאחור,
"פחותות סב זקן משלך -  בעשור!".
                                         
עתה, כאשר אני איש זקן שבע-ימים,
ומודה בלית ברירה שחלפו עלומים,
כבר מוכר לי  הזמן, הנוכל כל-יכול,
לו חיוך ערמומי - ובידו שעון החול.