New Stage - Go To Main Page

בן-חורין
/
ההירדמות הסופית

אפריל 2004. מרפאת קופת חולים כללית. תל-אביב. ישראל. כדור
הארץ.


הפקידה טלטלה את כתפי.
"קום... אדון... קום, תורך הגיע". אמרה בתוכחה כלשהי. התעוררתי
והתקדמתי לכיוון חדר הרופא, סהרורי ומת לישון.
מאחורי השארתי עוד שלושה אנשים רדומים הממתינים לתורם.
הרופא ישב ברישול על הכסא, עיניו טרוטות בעודו לוגם קפה שחור
מהביל.
"כן, בבקשה... מה הבעיה?", אמר בעודו מטלטל באיום מה את
הסטטוסקופ.
התחלתי לדבר: "דוקטור, אני חושב שיש לי בעיה מסוימת... זה
התחיל לפני כחודש ומאז זה פשוט לא מפסיק..."
"בוא תגיע לעניין, חביבי", אמר הרופא בחוסר סבלנות.
"אוקיי, אז העניין הוא כזה... אני פשוט מוצא את עצמי כל הזמן
נרדם, כמעט בכל מקום - אני ישן לפחות עשר שעות ביום ולמרות הכל
זה קורה לי... בכל מקום - מול הטלוויזיה, בעבודה, בתור
לכספומט, על ההגה, פשוט ישן בלי בושה, כבר לא נעים לי
מאנשים... אפילו בתור אליך נמנמתי..."
הרופא הסתכל במבט משועמם ופלט בשיממון: "מה קורה לכם?, אתה כבר
המטופל השלישי שאומר לי את זה היום, מה זה?, העירקאים פיזרו גז
מרדים מעלינו או משהו בסגנון?...".




ינואר 2330 (המאה ה-24). ועידת המחקר הבין-הגלקסית בעיר
מורז'ין. ארץ המורדים. כוכב צדק.


פרופסור ליפקין עמד על הדוכן, פניו חמורות בעודו מקריא מתוך דף
שאותו הכין מראש.
" אוסף הזבל אוסף אנשים רבים שפשוט ירדו מהפסים. בימים אלו
אנחנו יכולים להגיד ש-30% מאנשי היקום, עד לאן שמשגת ידנו,
פשוט משתגעים. זמן רב אותו תהליך לא היה ממש ברור לנו, ואילו
בתקופה האחרונה הענינים התחילו להתבהר.
כנראה שהכל תלוי בגלולת ה'מקמוס'. גלולה זו מאפשרת לישון רק
שעתיים ביממה. אבל אותה גלולה גם הפרה את האיזון בעולם
התת-מודע הקוגנטיבי.  אני מזמין את פרופ' שמר מהמכון לשימור
אנרגיה, להסביר לכם מה בדיוק עשתה הגלולה הזו".
פרופ' שמר עלה בזריזות על הבמה, העיף מבט מהיר על מאות האנשים
שצפו בו ופתח בדבריו בקול מתרונן ומתנגן.
"ידידי היקרים, אנחנו אנשים עובדים, נכון?, אין לנו זמן לישון,
נכון?". הוא הכניס ידיו לכיסו והרים באויר חפיסת תרופות שעליה
רשום בגדול - 'מקמוס'. "הגלולה הזו עושה פלאיים בכך שהיא נותנת
לנו עוד זמן לעבוד, עוד זמן לחקור ועוד זמן להגביר את ההשרדות
שלנו על פני פלנטה זו תוך הבנת חוקי הטבע. בלעדי גלולה זו
ההתקדמות שלנו היתה איטית בהרבה".
פרופ' שמר פיהק פיהוק קל וקולו ירד למונוטניות מסוימת.
"מה החיסרון הגדול?, אנחנו לא ישנים מספיק... אנחנו לא חולמים
מספיק ואנחנו לא מבקרים מספיק בתת-מודע הקוגנטיבי שאותו תבע
הפסיכולוג הדגול 'יונג' לפני מאות שנים.
התת - מודע הקוגנטיבי הוא האיזור שאליו מגיעים אנשים שנרדמים.
מספר הנמצאים בו חייב להיות באופן טבעי מעל 30% מכל אנשי העולם
על מנת לתת לו אנרגיה מספיקה של חלומות. כל חלום שווה לבערך
אחד קילווואט, כשכל החלומות מצטרפים לכלל מאסה של אנרגיה אשר
מצליחה להחזיק מצבור קריטי של סמלים אוניברסלים בתוך מחסן
רוחני דינמי. זו גם הסיבה שכל פעם חצי מכדור הארץ נמצא בחשיכה
ואמור לישון. כשאנשים לא ישנים ולא חולמים, האנרגיה מתדלדלת
והסמלים נמוגים".
פרופ' שמר הרגיש כבדות מסוימת בגופו ונשען על הדלפק. הוא הסתכל
בקהות מסוימת על הפיות הפעורות מולו בפיהוקים הולכים וגוברים.
אני עד כדי כך משעמם... חשב לעצמו, בעצם, אז מה...
מכיוון שחשוב לנו להישאר ערים כמה שיותר שעות על מנת למקסם
בעזרת גלולת 'מקמוס' את שעות העבודה שלנו. אנחנו, במכון לשימור
אנרגיה העלנו תוכנית לגייס אנשים מהעבר, בשביל שיתחזקו את עולם
התת-מודע הקוגנטיבי בשבילנו, האנשים העובדים למען הישרדותם.
אנחנו מגייסים אותם בעזרת שיטת האלמנטיציה החדשה שאני בעצמי
פיתחתי. שיטה זו שולטת בבלוטת האיצטרובל, הבלוטה האחראית על
מנגנון שינה-עירות של מיליארדי האנשים שחיו אז.
אנחנו מתחילים את פעילות השיטה בעוד מספר שבועות ומאז אנשים
במאה ה-21, במקום לישון 8 שעות בלילה, ישנו 14 שעות וכן אנחנו
מרויחים עוד 6 שעות שינה לכל אדם, בלי לגרום לנזקים
ממשיים...".
ראשו של פרופ' שמר נשמט לצידו בעודו מצליח לקלוט את מאות
האנשים שכבר נרדמו בכל מיני תנוחות מוזרות.
בשבריר השניה בדרך להירדמות המוחלטת, הוא הבין שהשיטה שלו לא
עצרה במאה ה-21 ושכיום היא מרדימה את המאה ה-24 למען האנשים
העובדים של המאה ה-26. הכל כדי לשמור על התת-מודע הקוגנטיבי,
חשב ושקע בשינה עמוקה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/2/05 4:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בן-חורין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה