ואת פרחת והלכת לגן עדן
ואני מתמודד לאט לאט
ואת הפכת וגדלת ליצור מאבן
ואני עומד לאט לאט
נשארתי מאחור
מסתכל מהחור
לא נגעתי בך לרגע
לזכור
כאן, אולי אני מתבונן
מהקור שעוטף אותי
ואני לא יכול לסבול
ואת פרחת והלכת לגן עדן
ואני מתמודד לאט לאט
ואת הפכת וגדלת ליצור מאבן
ואני עומד לאט לאט
כמה כואב להרגיש
את הדממה
לחוש את הפצע
שנקרע
כמו לילה אני
מסתתר
לא בוחר
בשקר
ואת פרחת והלכת לגן עדן
ואני סובל לאט לאט
ואת הפכת וגדלת ליצור מאבן
ואני מתפלל אלייך
כמו גבר הולך לעבר
בוכה על מה שעבר
קורא בשמך
ומחפש אחרייך
ואת לא כאן
ואני נאבד
אני נכחד
אני נשמד
ואני לבד!
ואת פרחת והלכת לגן עדן
ואני עומד כאן ומסתכל
ואת הפכת וגדלת ליצור מאבן
וכל מה שאני מבקש, אותך ליד
חלונות אפלים
מזכירים געגוע
מקומות מוכרים
אהבה דפוקה
ואולי, אני חושב,
ויושב, על מה שאמרנו
לא מוצא את התשובה
אבל הכל נעלם
ואני לוקח את האשמה. |
