היי את...
אני כותבת לך, או בעצם לעצמי!
היכרתי אותך לפני שנתיים בתור חברה, סתם חברה שלא ייחסתי לה
יותר מדי חשיבות - כמו כל החברות, בלי הרבה משמעות, פשוט עוד
אחת לאוסף.
לאט לאט הקשר שלנו נהיה יותר הדוק, את התחלת לשתף אותי בכל
מיני חוויות אישיות ועוד כל מיני מחשבות על החיים ועל עצמך.
ככל שעבר הזמן אולי בלי ששמנו לב התחילה להיות בינינו אווירה
של מתח, הרגשנו שזו לא סתם חברות, אבל לא הוצאנו מילה.
אף אחת מאתנו לא הייתה מוכנה להודות שיש כאן יותר מסתם
חברות,שאת יותר מעוד חברה לאוסף.
הגיע ה-16/7, היום הכי מאושר בחיי ואולי גם הכי עצוב... נשיקה
ראשונה.
נשיקה שהייתה הזויה ומוטרפת בו זמנית, נשיקה שגילתה תחושות שלא
ידעתי שקיימות אצלי, נשיקה שהבהילה אותי עד מוות. התנשקתי עם
בת!!! הרגשתי מוזרה ומאוהבת בו זמנית ולמחרת החלטתי לשתף אותך
בכמה שהיא לא עשתה לי כלום, פחדתי! השתפנתי! וברחתי!
וככה זה היה לאורך כל החברות שלנו... גם אחרי שבוע שהיינו זוג
לא עברו יומיים ושוב ברחתי, הקשר שלי אתך היה כל כך מדהים
והרסני בו זמנית, אבל לא הייתי יכולה לחיות עם המחשבה הזו,
שמערכת יחסים ראשונה אני אקיים עם בת! חצי שנה של בלבול ואי
יציבות עברנו ביחד, אני לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי או ממך,
אבל את תמיד היית שם תמיד תמכת, תמיד הקשבת, תמיד נתת כל מה
שהיית יכולה. ספגת את הבכי, הכאב, הבלבול, אפילו אם כאב לך,
אפילו אם פגעתי לא פעם אחת...
הדיכאון התחיל להשתלט יותר ויותר, כל היום רק חשבתי עלייך
ועליי ,כל היום הייתי עסוקה במי אני ומה אני. ההורים המליצו על
פסיכולוגית - בלי לדעת הרבה על החיים החדשים שלי אתך. אחרי חצי
שנה של ביחד לא עמדתי בזה יותר, לא הייתי יכולה לספוג את כל
ההסתרות והמשחק מחבואים המטורף הזה, סיפרתי לאימא את כל מה
שעמד לי על הנשמה, כל מה שהכביד. לא יודעת איך אבל תוך דיבור
שכנעתי את עצמי שאת זה לא מה שאני צריכה, נפרדנו כבר בפעם המי
סופר. הייתה לך מישהי חדשה ואני עם היצר הכל כך דומיננטי שלי -
הקנאה, החזרתי אותך אליי בלי למצמץ. ואני שונאת את עצמי על זה
- שונאת את העובדה שאני בלי להתאמץ כל פעם כבשתי אותך מחדש, לא
משנה באיזו דרך, היית שונאת את זה שלא יכולתי לשאת את התחושה
שאת שייכת למישהי אחרת, שונאת את זה שכל כך אהבתי את אותה
התחושה.
ואז התחילו השקרים האמיתיים, הזמן שבו אימא כבר ידעה על הכול
וכל הקשר שלנו נהיה הרבה יותר קשה להסתרה. החיים הכפולים שלי
התחילו, השקרים, ההתחמקויות, אותו משחק מחבואים אבל הפעם
למבוגרים... מה אני יכולה לומר? לא הצלחתי לעמוד בזה! נכשלתי!
נפלתי! ולקחתי אתי שבויים -אותך! הזוגיות שלנו (אם אפשר לקרוא
לך כך) נראתה כמו מעגל בלתי סופי. תמיד זה היה משהו זמני משהו
שעלול להיקטע בכל רגע וכל שנייה ורק תלוי עד כמה אימא שלי
מתוחכמת הפעם/או אנחנו.
אני רוצה לעצור פה שנייה... למעלה הגדרתי את הסיפור כסיפור
קצר, אני לא יודעת עד כמה אפשר להגיד עלינו שאנחנו סיפור קצר,
את הסיפור הכי גדול שהיה לי בחיים. רציתי עכשיו למחוק הכול
ולהתחיל לכתוב מהתחלה, אבל הפעם החלטתי לא לעשות "מחק" עלייך,
לא למחוק את העבר שלנו. והנה אני חוזרת ל"סיפור הקצר". הכל
התחיל להיות מסובך. הייתה לנו התנתקות מסוימת שאני יזמתי
כמובן,עד היומולדת 18 שלך, אליה הייתי חייבת ללכת. באותו יום
כבר מהצהריים ידעתי שאם אני הולכת אני שוב נופלת למעגל שלי
ושלך. שוב תהייה נשיקה, התרפסות אולי אפילו זיון טוב... ואז
שוב למחרת להתנתק לא להישאר, לא לנסות שוב לעשות את הבלתי
אפשרי - לאהוב!
יום למחרת נסענו לאיזה מקום אני את ועידן - שוב שיקרתי "אני
נוסעת עם עידן ושירלי..."באותו יום עברתי טסט ומאושרת עד הגג
(של המועדון) חזרתי הביתה... אימא שלי חיכתה לי עם דמעות
בעיניים והמון כעס. שוב הצעקות שלא עמדתי בהן, שוב השכנוע שכמה
שאת לא בשבילי, ואת עושה לי רע, וכמה שאני לא מבינה מה אני
צריכה בגיל הזה. אני לא מבינה? שאלתי את עצמי אין ספור
פעמים... אולי את לא מבינה??? אולי את לא מבינה שהבת שלך
מאושרת ומאוהבת? אולי את לא מבינה שזה מה שאני צריכה? עד היום
אני עדיין לא יודעת אם זה מה שהייתי צריכה או לא... אף אחד לא
נתן לי את הצ'אנס לסגור אתך מעגל לא את ולא אימא שלי.
אז אחרי הצעקות החלטתי סופית - זה או להיות בלעדייך ולעבור את
זה כבר אחרי שנה, או למות!
בגלל שאני פחדנית למות לא רציתי - אז בחרתי באפשרות הקשה...
לנסות לחיות בלי האהובה שלי.
את לקחת את זה קשה אולי קשה מדי והתנהגת כמו מפלצת. באותה
התקופה לא ידעתי אם החליפו את הילדה שלי במישהי אחרת או שאני
סתם חולמת. עשית מעשים שלא חלמתי בחלומות הכי פרועים שילדה עם
לב כמו שלך מסוגלת לעשות. הייתי מאוכזבת, הייתי בשוק.
ואז הפסקתי לאהוב אותך, אהבתי מישהי אחרת שפעם הייתה קיימת
והיום היא איננה, מישהי שהייתה מרימה את הבדל של הסיגרייה שלי
ולא מישהי שהחליטה לעשות ונדליזם "בשם האהבה".
אבל התגעגעתי - "אז באתי" (כמו במשפט המפורסם). שנייה ממך ואני
מתאהבת בך מחדש! פשוט לא ייאמן... אבל את עם דנה עכשיו ולמרות
שאני יודעת שעכשיו אני אמנם אצטרך טיפה יותר ממצמוץ אבל לא
יותר מדי בשביל להחזיר אותך אליי... החלטתי לא!!! (אלפי סימני
קריאה) אני לא אעשה את זה לא לי ולא לך ובטח שלא לדנה.
הרי אם היינו נכנסות לבועה ולפנטזיות על כמה שאנחנו אוהבות זה
היה מחזיק לא יותר מכמה שעות... ואז אני הייתי נשארת עם הרגשה
ממש רעה בלב ומפרה הבטחה שהבטחתי לעצמי - לא לחזור לתקופה הזו
בעד שום הון שבעולם - אפילו אהבה. את היית נשארת בלי כלום -
בלי דנה ובטח שבלעדיי. ודנה גם כן הייתה יוצאת שבורה
ומתוסכלת... ההחלטה הייתה בידיים שלי ובפעם הראשונה בחרתי
להתאפק במקום להרוס. שוב!
אז אמנם יש מעגל אחד לא סגור בחיים שלי... אבל מתישהו הוא
יסגר.
"אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב, אני יודע שזכיתי
לאהוב.."
עברי המלך שלנו שכל כך התחברנו אליו כל התקופה.
אני לא אשכח אותך לעולם... ולא אפסיק לאהוב.
כתבתי "תני לי לצאת" ועכשיו פתאום הבנתי שאני זו לא שיוצאת
ממך... אז הנה יצאתי - תמשיכי בשלך - הפעם אני לא אפריע -
מבטיחה... =) |