אני מובטלת, כן עוד אחת שנכנסה לסטטיסטיקה!
לפני שנה השתחררתי וכמו כולם גם טסתי, עשיתי טיול במזרח שהיה
מדהים ואחרי שניסיתי ל"חפש את עצמי" ולא מצאתי, החלטתי לחזור
לארץ הקודש ולחפש עבודה.

בהתחלה הלכתי לחברת כח אדם, שם הרגשתי כמו עוד אחוזון ברשימת
המובטלים, נתנו לי מספר, עמדתי בתור (כמעט שעה), היה לי ראיון
שבו המראינת היתה איומה וכמובן רק אחרי חודש החזירו לי איזושהי
תשובה.

במחשבה שניה קניתי עיתונים והתחלתי לדפדף ברשימת הדרושים (ואם
תשימו לב גם יוצאים לי חרוזים), שלחתי קורות חיים וחיכיתי...
בסוף יגיעו ההצעות!

השלב הבא, שלב המבחנים: עשיתי ראיונות, עשיתי מבחנים, ראיתי
פסיכולוגים, ישבתי עם חברה ובניתי גשרים מלגו ובמילה אחת
מתיש.
ואלה דורשים שאני אחתום התחיבות לשנה ואלה רוצים שנה וחצי, והם
נותנים משכורת מינימום ואלה אפילו לא את זה.

ישבתי שבוע בדיכאון אך לא אמרתי נואש, אולי אני צריכה עבודה
פשוטה בטוח שלהיות מלצרית או מוכרת זה לא סיפור כל כך נורא, אך
אם חשבתם שלהיות מלצרית כל אחד יכול, אז טעיתם, מסתבר שהיום גם
שם הדברים מסובכים ומסתבר שגם לשם צריכים מבחנים.
אמנם אני לא גאון השנה אבל להגיש אוכל לאנשים אני יכולה!

הרמתי ידיים אמרתי נואש, אני עוד אחוזון שכנראה ישאר הרבה זמן
בתוך הסטטיסטיקה.
וכולה רציתי למצוא עבודה...