גלית לוינטנט / צללי שבי |
כמו נחש עלי צור מסתכל לצדדים.
בודק מה נותר לומר
מה נשאר בחיים.
שבוי בכאב, אך הכאב עדיין כאן
שבוי בכבלי זעם שאביך נתן.
לא יום ולא לילה, ערפל
ואתה שוב בודד, מסתכל.
"אני לא מסוגל", כך הצל לי אמר
"אני לא יכול", כך אמר ועזב.
ואתה שוב פה, שבוי במציאות
של ערפל, של כאב, של בדידות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|