[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעם שיף
/
מונולוג

היא תמיד אומרת לי שזה המקום המוגן.
המקום שבו מותר לי לנסות ולא לעצור את עצמי, היא אומרת שאני
צריך לנסות .
אבל לפעמים אני מרגיש שאין לי סיכוי
יש כל כך הרבה סבל בעולם כ"כ הרבה אנשים כואבים ולכל אחד מהם
יש סיפורים נוראים ונסיבות מעיקות שהפכו אותם למה שהם עכשיו
ולידם אני קטן החיים שלי קטנים והדמעות שלי נטולות
בזבוז של מלח, בזבוז של אנרגיה .
יכולתי לעשות דברים אחרים אם רק הייתי מפסיק לרחם על עצמי
לפעמים אני מרגיש שאני מכור שאין לי ברירה ומצד שני גם אין לי
את הזכות
קל להאשים את הסביבה להגיד שאם אבא שלי היה יותר נחמד אליי
אולי הייתי מאושר  
אבל אני חושב שגם האושר הוא סוג של הסוואה  הגנה עצמית כשאנשים
רואים שאתה שמח הם לא טורחים לחקור
כשאנשים רואים שאתה עצוב הם מתרחקים

ניסיתי להסביר לה שאתה בכל מקרה תקוע וצריך להשלים עם זה לחיות
למרות שאתה לא יודע בשביל מה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איפה כולם?
כולם בבמה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/07 13:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעם שיף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה