|
פוסע בטיילת ביום אביבי של חורף
בשמיים שחפים מזהיבים בשקיעה
מלווים קרני שמש אחרונים
לעבר האופק שסוגר שנה
שהייתה.
הים פועם שולח להק גלים
מלחכים בקצפם חול וצדפים
מטמיעים אהבתם ונעלמים.
והרוח מבשמת את האוויר
בריח ים הבא ממרחקים
מלטפת ולוחשת בסוד
מה שהיה הוא שיהיה
רק המספר השתנה.
ואני תוהה
האם הקשבתי לעצמי. |
|
|
שאלתי את שלי
למה היא בוכה,
אז היא אמרה
בגלל שזה יום
השואה, אז שאלתי
אם אני צריך
להיות מודאג, אז
היא אמרה שלא
וירדה תוך כדי
הבכי, מה אני
אגיד לכם, שכל
יום יהיה יום
השואה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.