אוותר על השמיכה
הנישאת על גבי בלילה,
אוותר על קרן שמש מלטפת
החודרת למיטתי מבעד לחלון,
רק לא אוותר על רוך אצבעות כמה
למגע בשר חלום שיפריחני אל יומי.
אוותר על אירועי היום המפותלים
הנחפזים במסעם לשומקום,
אוותר על לילות מיותמים
בהם מחשבות נהיות לשירים,
לא אוותר על חיקך היצוע והמבושם
אשר ייכנס מערומינו לכלל מעשה.
אוותר על חלומות בהקיץ
שהחלו כבר להציק,
אוותר על חזיונות כחולים
שבדמיוני עולים,
לא אוותר על הרגע של ברך לבין ברך,
פה גומע יין סנוורים,
על סערת החושים המניפה און
ומנפצת עולמות בשיר גופים חרוכים
מלהט היצרים.
04/01/05 © |
