צעד רודף צעד
יש ברקע צרחות
בהלה
אני מתנשמת בכבדות
עושה דרכי במעלה הגבעה
משתדלת להביט ישר
אני רצה
כנראה איטית מידי
לא רוצה שיידעו
אבל יודעת
שניהם בעקבותיי
רצה הרחק, הם אחריי
מגבירה מהירות
עכשיו
כמעט שוברת
את השיא האישי
מרימה ידי
להתגונן ודאי
אך הקיסר והצדק
חותכים שניהם
מבפנים את פני
הוא הקיסר
השליט
בחדרו יושב
בוחן בעיני השטן שלו
מראות
מיטב לראות נקבות עובדות



אני רצה עדיין
ייתכן וקצת יותר מהר
השיא ממזמן כבר נשבר
מחוסר ברירה
ומחילה ?
הקיסר והצדק
צורחים לי
לא לאחר למהר
רצה



בין צללים של עצים
ואלפי עשבים שוטים
סוטים, אנושיים?
אני חגה במעגלים
סחור סחור
סביב עצמי
הקיסר הופך שיכור
אי הצדק נח לו בנתיים
בין ענפים ועשבים שוטים
לבין אדמת טרשים
אנשים
אילמים חרשים
כמוני כמוך
האדמה תחתי קורסת
סלעים נופלים על גבי בעוצמה
האסון אינו כבד יחסית
מלבד כמה סלעים ואבנים
שממילא הגיע זמנם להתרסק
העולם עוד קיים
כדרכן של רעידות אדמה
האנשים מתפוררים
לא רק הרכוש מושמד
מה שנשאר להם
לי
רק אבק דרכים
טיפת עפר אנושי
והרבה פיח



מנערת את הליכלוך
וממשיכה לרוץ
רגלי ממאנות להתגלגל
כבעלות רצון משלהם
לדרוך במקום
מכריחות אותי
אכן, נפלתי
פצועה
קרסתי מדממת
הישר לאדמה פעורה
חצויה כמעט כמוני
סדוקה שוממת הרוסה בליבה
יכולתי לשמוע אותם
מרחוק, משחזרים
את צעדיי
כמו עכברושים
אנשים



אני עדיין רצה
מסתבר שעוד ישנם
ניסים
בקושי רב ממשיכה לברוח
נטולת כח
נשלטת על ידי
ההשרדות
הקיסר קורא בשמי
מזמין אותי לבוא
פורס לרגלי זרים של קוצים
שושנים
ידעתי שהוא קרוב
הרגשתי
וכמעט והאמנתי
שבאה שלווה
המומה נותרתי
מוכת תדהמה
סינוורו אותי במהרה
כנפי העצב והאושר
הכו כגלים על פני
נשברו בעצמתם
כמו סטירה
על קליפת
החומה
תת המודע
הקונפליקט
שבנתה לי
נפשי


ברק
אדום כמו צהוב
אולי לבן
נפל עלי
הסתיר את דרכי

נוכחתי לדעת

הקיסר בתוכי
בנפשי

בקול חלוד
לוחשת כנוע

אנא
שלחני לדרכי



פס

ספק רחב או צר
צבע אותי
את דרכי
בלכתי

פס של לבן - קיסר
על גבו טבועה
דמותי



הקיסר והצדק
נטמנים כעת באדמה
הם מתו
אתם נפטרה האמונה
התמוטטה החומה
כעת לא רצה
רק יושבת
רועדת
בוהה בחשכה
צופה בהשתקפות של צללים
על חפצים
מנסה להבין
לעשות סדר
במחשבה

ייתכן שבגלל קיסר
מתמוטטת
בעולם



שנתיים אחרי
עוד מעגל נסגר
על הבשר שלי
הקר המנוכר
שבער
אני הולכת בעדר
פוסעת עם רגלי
על העשב הקר
הולכת לכל כיוון
העיקר ישר
ובלילה
כשעוצמת עיניים
שוב רואה קיסר
עם שרביט בידו
מביט בי
מבעד לראי
קטן וצר
כמו החושים שלו
כמו האנושיות שבו
שוב צמרמורת
בגבי
שוב בחילה
והד קולו מפלח את אוזני
אותו מבטא זר
הפחד שלא ישכח
השעון במחשב
מראה את השעה
מזכיר שהיה



ב  ג  ל  ל     ז  ה     ה  ז  מ  ן     ל  א     ז  ז




ו ע כ ש י ו

הוא קרוב לוודאי בקבר
אין זה משנה לי דבר
מה שהיה נגמר
חלף עבר

נותר?

רק זכרון
אחד

חד

אני בוכה ומנגבת
מתמסרת ומצטערת
משליכה עצמי הרחק ממני

בוכה
עלי עליהן
עליו

על אשליה תמימה
אולי אפילו טהורה


ש    ה     ר     ס




נוגעת בעננים
לרגלי מרבד קסמים
הקיסר
בקברו כן, כבר אמרתי
שהוא מת!!??!?
אך מחשבותיו נודדות למרחקים
מגיעות אליי
ביד רועדת פותח לי תדלת
אומר אני מוכן
הולכים

מכניס מבכנה
לכיס החולצה
הנוזל שמתנדנד שם
מגעיל כל כך

בואי אמר...

נלך



מבט רודף מבט
הגוזל כלוא במכנס
ערפד נושק לערפד
חגיגה של דם נשפך
רגליי מזיזות את גופי
הד צחוקי כמו
תיפוף פרסות סוס
מה רוצה?
לשחות לצלול?
את זמני השאול לשאול
כמו מנגינה חוזרת על שלה
דורשת שיום הדין יבוא
ויכה את זה שפגע

ש  י  ל  ג  י  ה ...

סיפורה של שילגיה
יאמרו רבים ילדה יפה
את המכשפה הרעה לנצח לנצח
זה גורלה
ללא אביר על סוס
לא לאביר ובטח לא לסוס
לבד
זרוקה בין אלפי ספרים
אגדה כה יפה זכרתי אותה
כעת מוצאת את דרכה לביתה
ואני..
מלפניה מאחוריה מכל הצדדים
כל כך מגנה
שומרת פן תיפגע
עד לסוף המסע
לביתה



יום  רודף יום
בחשכה גוף כפוף רודף אחרי צל
מול מגדל מהבהב
אני שולחת עוד בקבוק הרחק
פוסעת בדרכי אל ביתי השני
בין שבילים חצובים
של שקרים ותיקוות
מתחיל לו מרוץ
אל פסגת ההר
בפעם המאה כמו לראשונה
משליכה את בגדי הרחק ליבשה
שולחת הישר את ידיי בכמיהה
צוללת למי הים
נסחפת הרחק
לאן שמכה לו גל
לתוך הכחול ירוק
עמוק לתוך הצבע
שמטיל ספק בקיום המזל או הצדק
אני נוגעת בקרקעית
בדרך מתאמצת משתדלת לשכוח
למחוק את החום - אפור
בהם נצבעו חיי ביבשה
לאט אני מאבדת את האויר
את הרצון לשחות להמשיך
את השפיות
המשקל

את התקווה



טובעת
עכשיו
שוות זכויות כמו כולם
אחת מכל חיות הים
השקט נותן אותותיו בגופי
מטביע חותמו בנפשי
ההבעה שעל פני נשארת
קפואה
טעם מלוח ממלא את פי
נושק לליבי
הגיע הזמן
עכשיו להפרד מהחיים
כי כאן למטה אין צורך בחמצן
כפות ידי באפיסת כוחות זזות
לימין שמאל הולכות
נאבקות
אחורה קדימה בסיבובים
הרפלקסים מתעוררים
השקט נכנע

ה  ת  ק  ו  ו  ה      מ  ב  צ  ב  צ  ת



הגוף מעלה עצמו מעלה
לא מהר לא לאט
פשוט נסחף
ראשי הרטוב הלבנדום
מציץ למעלה
שמש מכה את עיני השורפות
אני חיה, לא רוצה למות
אבל...
עמוק בתוך הים
באוזני מתנגן לו שיר מוכר
מתחילה לרקוע בכפות רגלי
משיקה את פני במיים לסירוגין
פורסת זרועות ליבשה
בדרכי אל המזח
אל ההר שמאחוריו

הדרך עודנה ארוכה
אך - הנה יבשה

אני מטפסת לפסגת ההר
רטובה חסרת אויר
נקיה
הדרך נראית כנצח
בין שבילים של שקרים ותקוות
אני טהורה ואמיתית
מציאות שולחת ידה לצווארי
כצעיף כטיפתי
אני משילה את עורי

כעת
הנחש שבי
זוחל לפסגה
שם למעלה

ב ט ו ח




החכמתי
כעת באמת בטוחה
כעת יודעת
לא מהלכת על פיסות שבורות

נגעתי באמת

על השפיך ששפך
לא תפקידי לבכות
הקיסר חטא
החיים יפצו אותי


עתה  יכולה  לומר

אני  מאמינה

בהיום

במחר