ימי קיץ. החופש הגדול. המעבר מכתה י"א לכתה י"ב.
אין חופש. אין מנוחה. יש קורס ימי ויש קורס מפקדי סירות, ויש
להתכונן להפלגה לקפריסין, וצריך לתת ימי עבודה במשק, ויש בציר
וקטיף.
אנו שתי כתות צמודות. הכתה שלי - "שחף" והכתה שמעלינו -
"נחשול".
בגלל הגילים הקרובים, צירפו אותנו לכל הפעילויות ואפילו להפלגה
לקפריסין נצא יחד.

נעוריי המתפרצים, ואוירת הקיץ עוררו בי רגשות ותחושות שלא
הכרתי.
שמתי עיני על נער. יפהפה. מלך שכבת הנעורים, כל הבנות חיזרו
אחריו, תמיר וחסון, בכל שנגע הצטיין בו. בלימודים היה מבין
המצטיינים, בימאות, הוביל ופיקד ודחף, גם בכדורסל היה שחקן
מצטיין, ואפילו עמד להתכונן לאולימפיאדה כשייט במפרשית,
ובנבחרת ישראל. דמותו הופיעה בכל חלומותי. ידעתי שאך חלום זה,
הרי מוקף במחזרות מכל עבר. אין אפילו סבירות שדווקא יבחר בי.

אבל אז, בדיוק סיימתי קורס מפקדי סירות. מפקד החוליה שלי, היה
הוא, ג. הנערץ כל כך. במסיבת סיום הקורס, כשישבנו סביב המדורה
שם על חוף הים, הוא ארגן את השירה, פיקח על סיר התה שרתח מעל
המדורה, ולפתע הוא ניגש אלי, עם ספל מפח ועם תה מהביל וריחני
ומגישו לי. הסמקתי עד שרשי שערותי. התיישב לידי וחשתי את ריח
גופו הנעים. כל גופי רעד מהתרגשות. לא רציתי שהרגע יחלוף.
ידעתי שזה רגע זמני. הבנתי שאין בזה משמעות. אבל כל כך רציתי
אותו.

וכך בחסות החשיכה, חום המדורה, והשירה וכמובן העייפות המצטברת,
וכך כששריריי הדואבים אט אט משתחררים, נרדמתי לי כשאני נשענת
על דיונת החול. לפתע אני חשה שפתיים על שפתיי, שפתיים חמות
ורכות, חשה ביד מלטפת את פניי. פתחתי את עיני וכך מתוך הצללים
של רשפים אחרונים מהמדורה הדועכת, ראיתי את תווי פניו רכונים
מעל פני וגופו צמוד לגופי על תלולית החול.

עבורי זו היתה הנשיקה הראשונה, ותחילתה של אהבה ראשונה עזה
שנמשכה כמעט שלוש שנים. עד אשר יצא לקורס קצינים.

עד היום הוא החבר הכי טוב שלי. חברות חשאית ואהבה כמוסה כי
שנינו נישאנו לבני זוג אחרים ושנינו בקרוב נהפך לסב וסבתא.
עדיין הינו גבר מרשים ביופיו ובכישוריו ועדיין עיני נשים רבות
נשואות אליו בהערצה.