|
עם דמך חתמת את המכתב
והדף נושא את דמעתך
כתבת לי על יזע ורעב
אבל הדף נושא את חותמך
כל מילה שלך אצלי כואבת
וכל סיפור גבורה שלך צובט
כל פציעה שלך אצלי מורגשת
אבל את חותמך השארת לי בעט
את כל כאבך ארגיש
כפי שגם הרגשתי בעבר
הדמעות יזלגו מעיניי
כשאקרא איך שאתה נשבר
אבל כל עוד חותמך
בקצה הדף חתום בעט
כל עוד המכתב נשלח
סימן שאתה לא מת
כל מכתב מגיע עצבות
על עוד חבר אשר הלך
מחשבות על איך אם אתה תמות
אך גם המכתב הזה נשלח
המכתב הזה נחתם בקושי
ורואים איך רעדה ידך
רואם איך שכחת מהו יופי
אך גם המכתב הזה נושא את חותמך
את כל דמעותייך אבכה
לא אנוח לא אשן
אשב כאן ואחכה
ואקווה שעוד תשוב לכאן
אני אשבר במקומך
ואבכה עד בלי דיי
אבל כל עוד אראה את חותמך
אדע שאתה עוד חיי
גם המכתב הזה עם בול צבאי
ובתוכו יש סיפורי גבורה
כתוב על כאב ובכי
אבל לא מופיע חותמך
כתוב רק שהיית חייל טוב
באותיות מודפסות ושחורות
כתוב שהמדינה חבה לך חוב
ומתי עליי להיות בבית קברות
אני אבכה בשבילך
כי כך הבטחתי
אני אכאב אחרי מותך
כי כך אמרתי
אבל כל פעם שאגיע לקצה דף
כל פעם שאזכור אותך
אתה כמו נר שנשרף
לא השארת לי בסוף את חותמך. |
|
פתאום חשבתי על
זה שמי שתכנן את
הבמה אהב צבעים
חמים. או שזה
אדום, או שזה
כתום, או שזה
כתום בהיר.
לא שמעתם על
גוונים קרים?!
פרציפלוכה נזכרת
בערגה בשיעורי
אומנות מכיתה
ד'. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.