עלינו על עקבותיו.
לו הביט מאקס בראי, לא היה מבין, את התעלול שהתעלל בו הגורל,
ובשמץ אלבון,  היה שש עלי קרב, ונלחם בחרוף נפש על כבודו.
לרוב, לא נמצא הנועז, לרמוז לצורתו המוזרה. עיניו הפתיעו
בהבעתם החכמה. גופו השרירי, היה דגם קומפקתי, קנה-קצר-רגלים
שהנמיכו את מרכז הכובד, שיפר יציבותו ותרם להצלחתו בקרבות עם
חבורות הרחוב. קולו הרעים , והחריד את הזרים שחלפו בסמטה, ליד
ביתינו.
מלבד אפשרות של הזרעה מלאכותית, מבחינה מעשית, טכנית, ביצועית,
אביב היה רועה גרמני ואימו, בסט. ביושבו, נראה זאב לכל דבר,
אך משהחל לקום, שירת-קומתו באמצע נפסקה.

מאקס לא נולד להיות קלב צייד, אבל לצורך סיפור זה ובאהבתו
הגדולה אלי ימלא תפקיד זה בנאמנות.

לכן כשהבחנתי ששותפי לחיים ולגורל נאלם, החלטתי לחפש ולהשיבו
לביתי בהקדם. נתתי למאקס להריח חפצים בהם השתמש ונגע ויצאנו
לדרך. מקס הצמיד ראשו לקרקע, סובב מעגלים, שמיניות ותשיעיות,
הולך ומתרחק מביתינו. יצאנו את החצר אל המדרכה. מקס לא התעקב
להשקות עצים ושיחים, לא רדף חתולים, לא הסניף לכלבים חברים
וזרים.
המשיך במסלול שתחילה התפתל בחוסר תחלית ואך כשיצא מהשכונה
התיישר לאורך הכביש ומתרחק מן העיר. שמש קיץ יבשה את אורנו,
סינוורה, כשלקראת שעה 4 אחר הצהרים ופנינו מערבה הגענו לשפת
הים.

- אולי זה תרגיל לטשטש עיקבות? שאלתי .
- אני אחריך, באש ובים, חייך את החיוך הכלבי שלו.
- אז קדימה, נכנסתי יחף אל הים, מהלך על המים.
- יש בעיה קטנה...
- והיא?
- לא נוכל להשיג אותו, לעולם, הוא רחוק מדי
- יש לך רעיון?
-  נחפש, נקנה, נגנוב אחר. הודיע מאקסי נחרצות

וכך , הכרזתי על אותו זמן, כאבוד, והתחלתי חיים חדשים.