רון היא אמנית מלידה. יום אחד ישבתי לידה וציירתי לה סיפור.
"באיזה צבע הסיפור?", היא שאלה,
"באיזה צבע שתרצי", עניתי בחדווה.
"כחול, אדום, צהוב ושוב כחול, אבל בהיר", היא אמרה.
"האמת היא, שבסיפור שאצייר לך יש כתמים של צבע".
"למה?"
"כי זה סיפור על ג'יפסוסדאק".
"על מה?"
"על ג'יפסוסדאק".
"מה זה ג'יפסוסדאק?"
"זה שילוב מרתק של ג'ירפה, סוס וברווז".
"אבל אין חיה כזאת", הכריזה רון בחיפזון.
"נכון. אבל היא קיימת בדימיון".
עיניה נעצמו בבת אחת, וראיתי איך הלשון שלה משתרבבת החוצה מרוב
מאמץ. אחרי כמה דקות היא פתחה את עיניה ואמרה שהיא הצליחה
לראות כל חיה בנפרד אבל לא ביחד. אמרתי לה שלג'יפסוסדאק יש ראש
וצאוור כמו של ג'ירפה, הגוף שלו ברווזי ואפילו יש לו כנף אחת,
והרגליים שלו כמו של סוס.
"ומה הוא אוהב לאכול?"
"צמחים ודגים!"
"ואיך קוראים לארץ שממנה הוא בא?"
"הדמיון".
"והפרווה שלו?"
"הפרווה דקה דקה, חלקה ורדרדה וחלקה צהבהבה".
"ואפשר לרכב עליו?
"אם תרצי, גם לרכב תוכלי".
"כי ככה זה בארץ הדימיון", ענתה לי האמנית רון שכבר יודעת הכל,
סובבה אליי את גבה והלכה לצייר ג'יפסוסדאק.