את התמונה הזאת אני מקדישה לעצמי.
כן, לעצמי...
למרות שעכשיו אני נמצאת בבית, אורזת תיק לצבא, בזמן שאני חושבת על כל הדברים,
האנשים, הריחות, החפצים שאני אתגעגע אליהם בקרוב...
אני מניחה שבקצב של הבמה, בזמן שהתמונה תתפרסם אני כבר אהיה באיזה בסיס קר
ומזוהם, מדוכדכת, חושבת ונזכרת בכל מיני דברים שאולי אף יגרמו לי להזיל דמעה
או שתיים.
אז, כמו שאמרתי, מוקדש לי. טוב, בעיקר לי...
וגם לכל האנשים שמרגישים עצובים עכשיו.
יהיה טוב.
שלכם,
אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.