שעות הלילה עברו ובקרני הזריחה כבר ניתן היה להבחין,
אך אז לפתע כאילו עם יד משמיים נעצרה השמש ושבה למטה,
שמיכת הלילה הקר והשחור עלתה מחדש מבלי להעיף מבט או להתחשב
בסיבוב הכדור או בכל חוק או רעיון פיסיקאי שקיים.
אני שוב יושב בחושך המר, בלילה השחור נטול הכוכבים והירח ומביט
אל האופק, היכן שהשמש ירדה במקום לעלות.
אני מביט אל המקום שבו את עומדת, מחזיקה את השמש, מפזרת עננים
שיסתירו את הלילה, גורמת לירח להיעלם ומחזיקה אותי בכאב
אינסופי שנראה כאילו הוא נמשך כנצח.
מה עלי לעשות? איך אוכל לשחרר את הכאב מליבי? כיצד אוציא את
הסכין שהסתובב בתוך הלב ולא רוצה לצאת? |
