כל אחד היה בלונדון
פעם
אתה אומר לי.
העיניים שלך
מתקשחות כמו בדרך
למוות אבירי, עטוף גלימת קטיפה
שחורה. סיפרת
על מקומות שידעת שיהיו
שם, שקטים ודרוכים
ועל רחובות שניווטת בהם
באהבה, בצעדים
ביטחון ורכות ספוגים
כאילו היית שייך
תמיד.
אני מנסה אני מסבירה לך
דמיון
מול חלון פתוח ורוח קרה
משהו כאן שייך
השבירה
ההתפתלות
העיניים שלך אומרות לי בשקט
רק משאלה אחת
רעד רחוק
לעוף
כוכב הבוקר מעולם לא רעד
כפי שרעד בניווטיך.
מעולם לא ביקרתי בי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|