שני אנשים שאין ביניהם שום קשר מנחים אותי
כעת כפי שעשו בעבר
פרנק סרפיקו האיטלקי
שהוריו הגיעו לאמריקה
כדי לחנך את הילדים
להתפרנס ביושר,
והוא מדדה עד היום
אל עבר מה שנקרא חובה אנושית מושגית
שהמדפים בניו-יורק של שבעים ושתים
מיהרו להתרוקן ממנה
ויצחק בן-אהרון, שיושב כעת בקיבוצו
אחרי שהצליח לשמר את מה שחבריו
השליכו במרוצתם לצלחת.
מאיר וילנר הלך לעולמו
לפני שהספקתי לשאול אותו מה יהא בסופם
ובסופנו,
ובסופן
של כל המהפיכות הטכנולוגיות
ובסופם המתוק של כל מהדקי העניבות במסדרונות
בקיבתם המתעוותת של בנייני משרדים
שקמו על חורבות נפשם הנאנקת
של אנשים כאלה.
כמה שניסיתי לצעוד
בשולי הנתיב שאף אחד לא מצא
בו עניין מלבדם
אף אחד, נדמה לי
כבר לא יבוא לעולם
לברר
מה היה בסופי. |
