אנשים יכולים להיות לפעמים כמו תאריכים: מספרים, חסרי חשיבות.
כל אחד מהם מייצג מישהו שכבר היה שם לפני, גם התאריך הוא
לפרוטוקול בלבד, מה זה משנה אם השנה היא 1999 או 2005?, כנראה
שיש דברים שהם לפרוטוקול בלבד.

ובני אדם הם הדוגמא הטובה ביותר. במהלך החיים אנו נתקלים בכל
כך הרבה בני אדם, מחליפים כל כך הרבה סביבות חברתיות, בני זוג,
חברים, גם הטובים ביותר נכנסים אל חיינו ביום בהיר אחד
ומסתלקים מהם ביום שכזה. כל אחד מהם מייצג מישהו, השמות
מתחלפים כל הזמן, אבל האנשים הם אותם אנשים, פרצופים שונים,
שפות שונות, אהבות שונות אבל אלו באמת אותם בני אדם שממלאים את
אותם התפקידים בחיינו.

מצאתי כל כך הרבה דמיון בין האנשים שהכרתי במקומות שונים, עד
שהבנתי שכנראה לא משנה איפה אנו נמצאים הסביבה כבר תתאים את
עצמה אלינו, ובני האדם מסביבך יכנסו לתפקידים שאליהם הם
מיועדים.
גם המסגרת, היא רק שם, היא גרועה, היא תמיד גרועה, תמיד מחפשת
איך לנצל אותנו , להוציא מאיתנו כמה שיותר במינימום השקעה
ולבסוף להשליך אותנו לסל האשפה האנושי.
גם למסגרת כמו לסביבה יש שמות (יותר משם אחד זה בטוח), גם הם
מתחלפים במהירות במשך השנים היא קוראת לעצמה: בה"ס , עבודה,
תנועת נוער  זה לא משנה, השם הוא לפרוטוקול בלבד.
המסגרת רואה אותנו כמשאב, בדיוק כמו מכונה הזקוקה לשמן כדי
שמכלול חלקיה יפעל ללא חיכוכים. השמן בעצם מונע מהמכונה לשחוק
את עצמה ולהרוס את עצמה, אבל לאחר תקופה מסוימת השמן מתמלא
בחלקיקי מתכת מיקרוסקופים והופך לבלתי יעיל.
אז מוציאים אותו מהמכונה ומזרימים אותו לביוב. במקומו המכונה
תקלוט שמן חדש. גם אנו שאין בנו צורך עוד המערכת פולטת אותנו
החוצה, לביוב. אבל מכנה אותו בשמות אחרים: בה"ח סיעודים,
אחוזות לגיל הזהב, בתי סוהר, מכוני גמילה.
בכל אותם מקומות שוהים כעת בני אדם שהיו בשלב זה או אחר
לויאלים למערכת, אבל נוצלו עד תום ועכשיו כשאין להם יותר מה
לתרום, הם מסולקים לאותו ביוב, אותו סל אשפה כי אין בהם צורך
עוד.
"המסגרות" בחיינו מלאות בבני אדם שמקבלים תעודות הצטיינות
והערכה, אבל לא רחוק היום שבו יגיע זמנם להיזרק אל סל האשפה
ולפנות את מקומם לחומר גלם חדש וטרי.

כדי להישמר עלינו להיות מוקצים מהמסגרת ככל שעולה הדבר
בידינו.
בעולם המודרני רק ה"זאבים הבודדים" החזקים והחכמים מידי עבור
המסגרות מצליחים לשרוד.
המסגרות חוששות שבני האדם הללו לא ימלאו את תפקידם בצורה
יעילה, לא ילכו בטורים מסודרים ולא יפנו את מקומם בבוא העת.
המסגרת חוששת שבני אדם אלו יגרמו למרד פנימי, לכן הן דואגות
לסמן את בני האדם הללו מוקדם ככל האפשר, מדביקה להם תווית של
פגומים ובצורה זו מונעת מהם לפלס דרכם בתוך המסגרת ולקיים מרד.
לכן, נגזר על אותם בני אדם להפוך בשלב מוקדם ל"זאבים בודדים".

המסגרות אינן פוחדות מאותם בני אדם, הם מעטות מידי, מפוזרות
מידי וכמובן שבודדות מידי.
החשש מתחיל כשהן מתאגדות מה שמבטל אוטומטית את יתרון המסגרת
עליהם. יחודן וכוחם של ה"זאבים" רק וחזק עד מאוד ולכן אין צורך
בקבוצה גדולה כדי לגרום לזעזוע בתוך אחת המסגרות, אפילו שזוג
מהם, זכר ונקבה חוברים יחדיו המסגרת מוצאת עצמה בסיכון.
אם יש מספר גבוה יותר של יחידים, מדובר במצב חמור מאין כמוהו,
מהפכה, מלחמה או אירוע בסדר גודל שכזה.

אבל אירועים מסוג זה מתרחשים לעיתים נדירות, מכיוון שהמסגרת
חוששת מאוד מפניהם, יודעת עליהם הרבה מאוד ושומרת עליהם שלא
יתאחדו.
היא דואגת להדביק להם בני זוג או משפחה משלה וכך מוציאה מהם את
העוקץ. אנשיה עסוקים בלדאוג שהאדם המדובר יאבד את כיוונו
ויעודו בחיים, כל תפקידן הוא להסיח את דעתו מהוודאות למצבו
האמיתי והן מחדירות למוחו את הרעיון שהוא כישלון של החברה
ודרכו שגויה וכך מוצא עצמו ה"זאב" מדוכא, מוקצה ומשותק.
המסגרת דאגה להוציא אותו מהמשחק לחלוטין.

ישנם "זאבים בודדים" שמצליחים להתחמק הם מעטים עוד יותר ועברו
דרך לא דרך כדי להתחמק ולהשיג "חופש".
הם כן מגובשים בקבוצות קטנות, אבל לאחרונה כוחן של המסגרות כל
כך עלה שהקבוצות לא פועלות עוד בגלוי, אלא בחשאיות מוחלטת
בצורה מחתרתית מחכות לרגע המתאים לעלות מעל לפני הקרקע ולהכות,
רגע שעוד לא הגיע.
בעולם שבוא חכמה היא ידיעת האמת וחופש פירושו הפיכה מיידית
לפראנויד וחיפוש אינסופי של מקומות מסתור חדשים קשה מאוד להיות
שייך לצד הטוב במלחמה השקטה הזו