אני שונאת שמנתקים אותי מהעולם שלי
אני שונאת שמפריעים לי
אני שונאת שלא נותנים לי לישון בשקט
אני שונאת שמעירים אותי
אני שונאת להיות באמצע אמבטית קצף שבניתי עליה כל השבוע ובאמצע
מישהו דופק בדלת ושואל מה שלומי.
אני שונאת לשבת באיזשהו מקום ולפנטז ושמישהו לצדי מנסה להציק
לי בשאלות שלא מעניינות אותי.
אני שונאת אנשים שלא חושבים בהיגיון
אני שונאת אנשים שחושבים רק בהיגיון
אני שונאת שכועסים עליי בלי סיבה אמיתית שגם אני מסכימה עליה
אני שונאת שנקרעות לי חזיות
אני שונאת שהנייר טואלט בשירותים נמשך מלמעלה ולא מלמטה
אני שונאת שאני מחפשת משהו ולא מוצאת ויום אחר כך הוא פשוט שם
אני שונאת משחקים, אני שונאת רמזים
אני שונאת בסרטים שיש את הקול, ורק אחר כך רואים את האנשים
מדברים ומזיזים את השפתיים
אני שונאת להיות אחרונה בתור
אני שונאת להיות ראשונה בתור
אני שונאת לבוא לחנות בשביל לקנות משהו דחוף ולגלות שבדיוק
ברגע זה קנו את האחרון
אני שונאת את הממתקים שעשויים מ-4 או 3 קוביות והם נשברים
כשפותחים אותם
אני שונאת ממתקים שאין עליהם קוביות - אם מישהו ירצה לא אוכל
לתת לו באופן שווה
אני שונאת מסטיקים שמבטיחים טעם טוב ומה שמתקבל מהם בסוף זה
טעם של אקמול מעורבב עם וודקה
אני שונאת לשתות בשביל להשתכר ובסוף לא להשתכר
אני שונאת את ה-10 דקות האלו שבאות לפעמים שאתה מסיים להתארגן
מוקדם יותר ואין לך מה לעשות בהן
אני שונאת שהסיגריה מתחילה - עוד קצת מחלות לתוכי
אני שונאת שהסיגריה נגמרת - כל כך מהר?



אני אוהבת לחיות.