פעם,
הפלגתי בתוך תכול עיניך;
החבלים קשורים היו אל הסיפון בחוזקה,
המפרש בהק בזוהר החמה,
ציפורים צייצו מעל לראשינו
ועוגנך הורם בגאווה.
היום,
אני טובעת בזיכרונות,
אסורה בכבלי היגון,
משוטטת בחשיכה כספינה טרופה.
הציפורים עודן מצייצות,
אך אתה לא תשוב עוד
להטיל עוגנך במחוזות המוכרים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|