אני שונא כשאלוהים משקה שסק,
אף פעם אין לו זמן לענות.
ויש לי המון דברים לבקש,
אני רוצה כדור סל ומכונית על שלט
ושדני ימות כי מעיין אוהבת רק אותו.

אני שונא כשהוא מטפח את הגן שלו, גן עדן.
כל היום עסוק בלגזוז ולכסח את הדשא.
ויש לי כל כך הרבה לבקש.
ואני יודע שקשה לו,
כי אנשים מתים ויש כ"כ הרבה חרא בעולם שלו.
וכששמעתי שהניצנים עשו לו בעיות בגן וסרבו לפרוח
הם טענו שהוא אגוצנטרי,
לא ביקשתי ממנו כלום באותו יום, באמת.

אבל עכשיו זה מקרה חירום
באמת שזה לא סובל דיחוי,
כי סבתא שלי צריכה להגיע אליו.
אמא אמרה שהיא עלתה לשמים והיא הולכת לבקר את אלוהים.
ואני חייב לבקש ממנו, שיעזוב את הניצנים לרגע  
ואת כל החרא והאנשים המתים והמלחמות והעוני והרעב, רק לרגע,
ושיצא לפתוח לה את השער, אני לא רוצה שהיא תהיה בחוץ.

התעוררתי, אני בן חמש עשרה  
וזה שיעור תנ"ך, סבתא שלי מתה היום לפני שמונה שנים,
ואני כבר לא מאמין באלוהים בכלל...