מור אלן / תמימות הפרח |
רוצה להריח ללטף.
נגיעה קטנה אחת,
והפרח איבד את כל עליו.
פרח חותך,
רוצה להכניס לתוכך.
עומד זקוף.
מחייך.
והנה עליו מזמן הלכו
כי לא יכל עוד
ומימיו החוצה נשפכו
עד אין די בכתה,
כי עצובה ושמחה הילדה היתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|