זיכרון חיוור עובר כרוח פרוזדורים
ליטוף קריר חולף על לחי הישנים
קשקוש רעשן חוזר עוקץ את השוכח
הודף את הנסתר אליך, הנוכח

עיר רטורית תחת צופן עננים
חלב אפור בהיר מבהיק עלים ירוקים
היד הגדולה זורה פירורי תבלין
ציפויים הדק של מלאכים בני חולין

ואת, נסיכת האירוניה הרכה, ודאי תדעי להעריך
את גביש המלח הזעיר, ועד כמה אני צריך
לנהום עם המים הצוללים משיא הנקרה
ועם תלתלי האש הפוקעים כבועות בסערה

שש שנים בבית האהבות הנכזבות
אולי היה בכך טעם, עייפתי לקוות
שרשרת אור קורצת לי יופי אחר
מעל למדרגות הרקיע, מעבר לגוף הזוכר