הם ישבו יחדיו מול הטלוויזיה..
אורות ריצדו על המסך, עיניהם הפעורות היו מקובעות באותם האורות
אך אף אחד לא ראה אותם באמת..
המתח היה כבד, ההרגשה הייתה מקפיאה, האדרנלין זרם בגופים
מאובנים למחצה, תודעות מהוססות שמרו עליהם כך.
סדק ראשון בחומת הקרח נוצר ע"י נשמה אמיצה, שני זוגות עיניים
בוהות נפגשו ונקשרו ביניהם, הקשר הפך לכוח והכוח החל למשוך, הם
התקרבו, חסרי אונים, ללא יכולת לעצור.
יד תאווה נשלחה אל פנים עדינות, חובקת, אוחזת..
היא משכה אותו אליה, אל פיה הפעור ידה מצמידה את פניו אל פניה,
את פיו אל פיה..
הם התנשקו.
זוג לשונות מאומנות החלו בקרב עתיק היומין, מין מחול האבקות
מסובך שבו אין מפסידים, כמו נהרות הם זרמו זה לים של זו,
טובעים במעין מערבולת שמשכה אותם עמוק עמוק למצולות, אין
אפשרות להינצל...
עשר אצבעות נפגשו, משתלבות אלו בין אלו, צמודות ככל שיוכלו,
מצרפות שני גופים חסרי מעצורים ושליטה, קושרות אותם, מאחדות
ביניהם..
אצבע ארוכה חדרה לתוך פה חמים והתקבלה בקבלת פנים חמימה הרבה
יותר, מוקפת רטיבות, מתפנקת, חוקרת ומשחקת בעליצות של ילדונת.
יד סקרנית ונועזת החלה לפלס את דרכה אל מתחת לחולצה שחורה,
חוקרת ותרה אחר זוג גבעות נכספות, זוג גבעות שמשנמצאו נחקרו
לכל אורכן ורוחבן, כל סנטימטר וסנטימטר עבר בדיקה קפדנית של
אצבעות מלטפות, אצבעות מדגדגות, אצבעות מוחצות, אצבעות שצובטות
שתי פסגות ורדרדות וקשות..
הכוח המושך התעצם והתעצם, הם כבר לא יכלו להתנגד לו, שני
הגופים נצמדו זה אל זו, בכוח, שואפים להקטין את המרווח עד
אינסוף, שואפים להפוך לאחד..
פה תאב נפער בעוד צוואר דק לבנבן ועדין נסוג לאחור, שיער תלתלי
וארוך נתלה לו מאחורה בעוד הפה התאב עט על הצוואר, כמו נץ העט
לטרפו הפה נסגר על הצוואר, עוטף אותו בחמימות, ברטיבות, נסגר
יותר ויותר, מכאיב ולא מרפה, שיניים ננעצות ושיניים נחשקות,
אנחות הכאב הופכות לאנחות של תשוקה, חזה עולה ויורד, מתנשמת
ומתנשפת היא גונחת, הוא מרחם ומרפה ושוב הם מתנשקים, הפעם ביתר
עוצמה וכוח, כמו שני כוכבי שביט שהתנגשו והפכו לתופת לוהטת.
ידיים נמשכו כבחבלי קסם אל בין זוגות רגליים, חודרות מתחת
לשכבות של בד כדי למצוא איברים לוהטים מתשוקה, יד לופתת ויד
חודרת ושניהם עין בעין, בוהים, צוללים זה אל מצולותיה של זו,
טובעים אחת בשני, תנועותיהם ונשימותיהם מתואמות, ליבותיהם
פועמים באותו הקצב, הם חיים בעולם אחר, עולם בו רק שניהם
יכולים להתקיים, עולם בו הגבולות ביניהם מטשטשים עד שאינם
קיימים עוד עולם בו מחשבתם היא אחת והרגשתם היא אחת..
הם מבינים זאת לשבריר שניה, לרגע קט אחד הם מגיעים למישור נשגב
לרמה מוגדלת של תודעה, שבריר שנייה כל כך קטן.. ואז..

סופר-נובה, שני הגופים שלהם בוערים אחד באש של השנייה, ממיסים
כל מה שנמצא מסביבם, ממיסים גם את עצמם, העוצמה מאיימת לגנוב
מהם את ההכרה, את השפיות, מאיימת לכלוא אותם באותו עולם מרוחק,
בלי אפשרות לחזור..
הם נאחזים אחת בשני בעוד הגלים חולפים בהם, נאחזים זה בזו
כאילו בחיים, מתמוטטים אחד על השניה, חסרי אונים לחלוטין,
מתנשמים ומתנשפים, עיניהם נעצמות אך הם עדיין רואים אחת את
השני..