|
אמא שלי הביאה אותי
ואבא בא והולך לעבודה לפעמים
ילדי שלי הקטן בוכה ואיני יודעת למה
ואולי ככה הדברים צריכים להיות עד לשלווה
ולפעמים אני לא מבינה
למה הכול ירוק שם
במקום שאמרו שהוא אפור וקר
במקום שבו אמא ואבא הלכו לשלוותם
לפעמים אבל רק לפעמים אני מביטה לאחור
רואה אותנו בבית החולים
תוהים אם זה בן או בת
זה כבר לא משנה עכשיו
אין לי שם או כתובת
אין לי איש חוץ מהשדים שרודפים אותי
אין לי ירוק בעיניים אלא רק אפור
מתי אני אמצא שלווה...
תעזבו אותי למנוחה...
|
|
|
אופס עשיתי זאת
שוב.
שמואל
איציקוביץ' מנסה
להימנע מכתיבת
סלוגנים חסרי
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.