הבה נשבה, ישבן אל ישבן
ונחלוק בזיכרונותינו גב אל גב
ספר לי על אותן נערות
שרצית.
ואני רק אגיד ולא אוסיף,
שחשקה נפשי.
כל כוס קפה מרחיקה אותי מן הלילה,
כל הציפורים עפות בנדודיהן,
רק אני כנף לא צימחתי מעולם,
והרי ניסו ללמדני
לעוף
ולא צלחו
כי רב השכל על החשק
ועל דרך טעייה.
כוס נשברת,
אלפי זכוכיות מאירות רק לי את הלילה.
מה הדרך
רב לה ערך
סלולה בודדת.
עוד אמשיך לנדוד
לענות את שתי עיניי
בדברים שלא ראיתי
ורציתי לראות
ואנשים שלא פגשתי
ועוד אפגוש
יום אחד,
אלפי נטיפים
יאיימו לקרוע אותנו לגזרים
במערת פיות
אני אצחק סוף סוף
ואגיד לך,
שהדם הוא לא מלוח-
הוא מתוק. |
