מתוך הכאב באה היצירה.
באה להסביר את הכאב.
אין למי.
אפילו לעצמך.
אתה לא צריך הסברים.
הכל מוחשי ושותת.
חם ונורא.
עוטף ונעים.
וחונק ללא הכרה.



אני זוכרת עכשיו איך זה היה.
הרצון, הצורך, דיכא כל מחשבה הגיונית.
כי הרי שזה ההגיון.
הכל סובב סביב הכאב. ואיך מפסיקים אותו.
יוקהו כל החושים באשר הם.
זה לא משנה.
מחשבות מתרוצצות ומשתנות ללא היכר והפסק.
מהמחשבה הרדיקלית ביותר עד לסולידית.
כל הנתונים פרוסים לרווחה וצווחים בשמך.
הפעם לא תתן לו להתחמק.
תתייצב מולו ותהרגו בדם חם.



גם התקרות הגבוהות לא עזרו.
פיתרון זמני - כמו השאר.
בחזרה לשולחן העבודה.
תשוש והמטרה מטושטשת.
רק שיפסיק.
רק שתפסיק לדבר.
ולהצביע.
וללחוש.
זה נורא.
ובלתי נסבל
זה לא יסבל.