חשבתי שהכרתי אדם , שבאמת כל אחד היה מאחל לעצמו לחיות עמו ,
חשבתי שהכרתי אדם עם רגשות כלפי הסובבים אותו שמוכנים להעניק
לו הכל מעצמם, חשבתי שהכרתי אדם שאינו מסוגל לפגוע באחרים בכל
צורה שלא תהיה, חשבתי שמצאתי את המפה אבל לא הייתי בטוח . כל
מחשבות אלו עושות דרכן למגירה קטנה, מגירה שחורה, מגירה שבה
נמצאים כל הדברים שרוצים לשכוח, אבל יש מחשבה שבכל יום שעובר
אני  פחות ופחות מתלבט האם להכניסה למגירה , המחשבה הזו היא
עלייך ועכשיו היא עושה דרכה למגירה.
זה קשה , זה כואב,זאת צביטה חזקה בלב.אבל לא בלבך אלא בלבי,
קיים  סיכוי שאת מרגישה את ה"כאב" אבל מבחינתך זה רק דגדוג!.
את מבינה ?  אני חושב שלא! ... הפכתי עולמות בשביל לחפש את
המפה,      כל טלפון שקיבלתי ממך הוסיף כמה פעימות ללב .   אבל
אחרי כל שיחה החסרתי פעימה ועוד פעימה ,( אני כבר באוברדראפט
),  זה לא פשוט משום שבנוסף לכל המחשבות , חשבתי שאני אוהב
אותך ועכשיו אני לא יודע מה לחשוב, בשבילך אני סתם עוד אחד -
אחד שלא היו לך רגשות של ממש כלפיו ,  אני כותב את הדברים האלו
וכמעט זולגות לי דמעות , את הראשונה שגורמת לי לעמוד במצב הזה
אני מרגיש זלזול מצדך , ניצול  , חוסר אכפתיות , אבל בעיקר
-שאני לא רוצה לראות אותך יותר , אפילו לא לשמוע, כי כל מילה
נוספת או אפילו לראותך רק יגרום לי לכאב נוסף , בעוד שאני מנסה
להתגבר על הכאב הקיים. משהו בחיי הולך להשתנות אלא אם כן אני
טועה וזה לא דגדוג שאת חשה אלא כאב על טעות שעשית ואת רוצה
לתקנה .

שלך? לא עוד!

יש לציין כי המכתב היחיד שנשלח לאותו האדם היה ברכה לכבוד
הגיוס לצה"ל .