תיק-תק, תיק-תק,
צלצל לו שעון עם גימור ממורק,
מבין כיסאות, עם מבט קצת תוהה,
הציץ כובען, בידו כוס של תה,
הציץ ובהה וקיפצץ בשיהוק,
"ערב טוב, נכבדיי". הוא אמר באיפוק,
"מדוע תזיקו ליער סגול
אולי כי החסרתי בתה שן של טרול? "
מתוך הקנקן אז נשמע צל פיהוק
הציץ עכברון מצוייד בחלוק
"הו נצנץ, עטלף מצטלצל של חלום,
במגדל של קלפים מעופף כל היום"

ואז המולה של שאון וקולות
"הגיע הזמן להחליף כיסאות"
על כורסא ומשענת ושני שרפרפים
יושבים איש, וכלב, ושני מלאכים?
מבטם של אימה, מבולבל שכזה,
בונזו לגברת? לכלב קצת תה?
האיש מתגרד באזני החמור,
מיד מזדרז כובען בו לגעור!
מדוע תשתה בוגנביליה פתאום?
איניומולדת אין כלל בכל יום!

למעלה נשמע רוב שאון פיצפוצים
עוגות יומולדת עפות לשחקים!
לכלב נמאס, או אולי זה זאב?
נרדם העכבר, הארנב מתלהב.
לפתע ללא אזהרה נאותה
פולט הארנב: החלפה!! החלפה!!

כולם נגררים בשאון המולה,
לפתע האיש מאבד אחיזה,
מועד לקדימה על קצה השולחן,
מועף הזאב על עוגה וקנקן,
נופל מתגלל מבפנים העכבר
"ללא המצנם, אין אני מאושר!"

"ראה מה עשית !?"
שואג המארח,
ספק אם רודף וספק אם בורח
בלב השולחן  הזאב מחריש
מרוחים על גבו קצת קצפת ואיש,
כובען מטורף מקפץ לו אל על,
מושלך העכבר לאי-שם בחלל
לבד על כסא מהרהר הארנב
"אם לא הזאב, לפחות אולי צב"
הגענו לשיא המולה ובלבול,

מעבר לעץ מחייך לו חתול  ; ))