אני כל כך הרבה אך עם זאת אני ממש כלום...
עלובה! מוזרה! עיוות של הטבע!
בטח נוצרתי בטעות ובגלל זה ההורים שלי לא מתייחסים אלי כמו אל
בת...

אני רוצה לקפוץ מהבניין!
ובזמן שאני ספק נופלת ספק מרחפת, בין שמיים וארץ, אני רוצה
להרגיש את החיים באקסטזה נוראית! במלא עוצמתם! ולראת למול
עיניי את כל שעבר עלי במשך החיים...

ואתם יודעים מה אני אראה? ממש שום דבר מיוחד...
אני אראה צער, סבל, בכי שלא מפסיק בלילות ונספג לתוך הכרית...
אראה את הלב שלי נשבר שוב ושוב ושוב....
ואצפה בו באותו רגע שהוא נשבר סופית ולא היה ניתן לחבר את
חלקיו שוב...

אני אראה את חבריי שמתרחקים ממני כי אני יצור מוזר, פריקית של
החיים...
אראה איך המסכנות שלי נמאסת על אנשים שאהבתי...
אני אראה את כל האנשים שפגעתי בהם בלי כוונה, והיו הרבה
כאלה...
חבר'ה אני מצטערת על הדברים שעשיתי! זה לא בשליטתי! אין לי
טאקט!
אני עושה דברים בלי לחשוב!
בבקשה תסלחו לי ותתנו לי חיבוק!!!

אבל בעצם, זה כבר לא משנה...
הרי אני כבר בחצי הדרך למטה ובעוד כמה שניות אתרסק על המדרכה
וכבר לא אהיה הבחורה הספק מושכת ספק דוחה... אהיה גוש בשר חסר
צורה וחסר זהות...

ואז יתחיל לרדת עלי גשם ואני יהפוך לשלולית דם מסריחה שתישטף
עם הזרם אל הביוב... ומשם? משם אל הים...
ואז אני אשאב לתוך מתקני הטפלת מי מלח וישווקו אותי לכל
העולם...
ואז כשתפתחו את הברז ותרצו לשתות, אני תמיד אהיה שם... בתוך כל
אחד ואחד מכם...

ובפעם הראשונה בחיי, קרובה לליבם של אנשים...