אור הייתה ילדה קטנה בערך בת 6 (כמעט 7).
אור הייתה ילדה שהיה לה הכול, היה לה בית פרטי, במושב יפה,
הייתה לה גם משפחה אוהבת - אח גדול ושני הורים, משפחה רגילה
ואמא הבטיחה לה שזה תמיד ישאר ככה.
לאור היו גם המון חברות וחברים וככה עברו להם 4 שנים. אור
הייתה כבר בת 10 בערך היא הייתה עוד ילדה שמחה וחייכנית.
המורים אהבו אותה, שאר הילדים גם אהבו אותה והיא הצליחה
בלימודים וככה במושלמות שכזאת עברו להם עוד 3 שנים.
אור הייתה כבר בכיתה ז', כבר כמעט ילדה גדולה, ועדיין הכל היה
טוב ושמח, הכל היה מושלם, היא סיימה בית ספר יסודי עם תעודה
מצטיינת שבה הבטיחו לה שהיא תצליח בחיים ואפילו חבר ראשון
כבר היה לה.
ואז ביום אחד בלילה קודר אמא שלה נסעה כדי לקחת כרטיסים לטיסה
לחו"ל שתוכננה. באותו לילה היה קר וגשום בחוץ ואור ביקשה מאמא
שלא תיסע, אבל אמא השכיבה את אור לישון והבטיחה לה שהיא
תחזור.
בדרך הביתה, בלילה, היה נהג שיכור ולמרות שאמא הבטיחה לאור
שהיא תחזור, הנהג התנגש בה, אור לא ידעה שכל זה קרה...היא כבר
ישנה.
אור קמה לה בבוקר עם מן בחילה מציקה, מסביבה היא ראתה את אבא
ועוד כמה בני משפחה, כולם בכו והסתכלו עליה בעיניים עצובות, אף
אחד לא רצה להגיד, אף אחד לא רצה להסביר...
והיא...היא חיפשה את אמא כדי שהיא תגיד לה מה קרה ולראות שאמא
חזרה וקיימה את ההבטחה. היא עשתה סיבוב בבית, סיבוב ועוד
סיבוב ועוד... אמא לא הייתה בבית עוד, אבא אמר, ואז היא הבינה
היא גם לא תהיה עוד.
היא הסכלה לאבא בעיניים והבינה שמשהו באמת קרה לאמא. סבתא באה
אליה, לקחה אותה לחדר בעיניים דומעות אבל אור לא בכתה...היא
פשוט עוד לא האמינה למה שקרה.
סבתא הסבירה לה מה קרה, ואמרה שאין מה לעשות והבטיחה לה
שיהיה יותר טוב.
אבל אור לא האמינה מאז בהבטחות כי היא הבינה שלא תמיד הן
מתקיימות.
לאחר 3 שנים אור הייתה כבר בת 16, כיתה י' בבית ספר אחר, מורים
אחרים, ובעיקר חברים אחרים (מבית הספר הקודם העיפו אותה על זה
שהיא עישנה סמים).
מאז מות אמא היא כבר לא אותה ילדה, אבא התחיל לעשן ולהסתגר
בתוך עצמו, הוא כבר לא ממש דיבר איתה ועם אחיה. אחיה ניסה
לשמור על משפחה מאוחדת אבל בסוף...גם לו נשבר והוא עבר לגור עם
הדודים. ואור...היא נשארה לגור לבד עם אבא שזה כמו לגור פשוט
לבד בלי הורים.
לאט לאט היא הידרדרה בלימודים, נמאס לה כבר מכל החברים, היא
הבינה שהם אף פעם לא יבינו לגמרי איך היא מרגישה וחלק אולי
חברים רק מרחמים. אז היא פנתה לסמים כי היא חשבה שזה מה שיפתור
לה את הבעיות בחיים. בגלל הסמים היא הכירה גם חברים חדשים,
מדורדרים...אבל הם לא הבטיחו לה כלום, הם לא הבטיחו לה טוב
כמו שאר האנשים, הם רק אמרו שיעזור לה אם היא תיקח סמים.
העיפו אותה מבית הספר בעקבות החזקת הסמים והיא הועברה לבית ספר
פחות חמים.
פעם אור הייתה ילדה קטנה והיה לה הכל; משפחה עם הורים, אח
ואפילו כלב בגינה. כשהיא הייתה קטנה הבטיחו לה שכשהיא תגדל
היא תלמד בבית ספר לאומנויות ותהיה שחקנית גדולה, עכשיו אור
נרקומנית בגמילה, בלי חברים ובלי השכלה אבל לאור הבטיחו שרק אם
היא תאמין תהיה לה שוב משפחה.