רוני מלול / את |
נשימתי נעתקת לנוכח יופייך
הניצב למולי.
כפרפר אלי אש נמשך אני
אל עינייך.
ואת, שברירית כחלום, הנחלם
באור ראשון של בוקר,
בידך הרכה מלטפת את גבי
הרועד למגעך.
בפיך הסגולה לרפא מכאובי
בפניני גן העדן.
ויודעת את היטב כי לעולם
לא תדע נפשי אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|