מתיקותך נשכחה ממני
הצלחתי להתיר את הקשר
הזמן הצליח לחלחל לתוכי
קריאתי הנואשת האחרונה
להיאחז בך עוד פעם אחת
נבלעת עם חלוף השנים
למרות שמצאתי אחרת
את מצליחה מדי פעם
להבזיק ולו לרגע קט
לזיכרוני הצלול בתוכך
מזכירה מה הותרתי שם
ועד כמה חסרת לי פה
קשר כזה אני לא אצליח למצוא
כמוך אין עוד אף אחת
מיוחדת כל-כך אך בו בזמן
כאובה וזרועה בפרעות
קשה להיות איתך - אצלך
מלחמה גדולה מדי את.
חלוק בדעתי עלייך ועל סביבתך
מצד אחד רוצה אותך לעצמי
ומצד שני רוצה שקט לנפשי
את מצליחה לבלבל אותי,
גם את הטובים ביותר
מצליחה לחרחר ריבים גם בפנים
בחוץ אורבים לך אויבים רבים
ואת עוד תמימה, לא מבינה
חושבת שהכול עוד יסתדר
לא מבינה שהפער עצום
ואל צערך מצטרפים עוד
מזילים דמעה עם דמעותייך הרבות
כוחך טמון בוויתור על גאווה
אם תתפשרי אולי תצליחי
היו רגעים בחיי הקצרים
בהם היית הכול בשבילי
והגנתי עליך בדמי שלי
גם על הבוגדים נלחמתי והגנתי
ממך ראיתי הכרת תודה גדולה
מהשאר לא זכיתי אפילו לחיוך
עולם אכזר בנית לך בתוכך
ומשום מה את לא מצליחה
לראות בבהירות שזאת בעיה
אבל זה לא העיקר משום מה


את ואת... ומה איתי, הא???