פרידה היא חלק מהמוות,
היא מותירה אותך חסר אונים, מדמם מרסיסי אהבה
משאירה בך חלל ריק שאיש אינו יכול למלא.
עכשיו, עברו חמישה חודשים שאת לא איתי.
אני זוכר שעצמתי את עיניי וביקשתי שנה של אהבה.
והשנה אעצום את עיניי שוב במשאלה שתחזור האהבה.
שתחזרי את. לא משהו קוסמי.
אז הצתת בי את אוויר החיים.
ולמרות שאמרת שאני לא מקבל כלום אהבתי אותך,
כי החיוך שלך היה שם.
וכשאמרתי לך שיש לי חרדת נטישה, אולי טעיתי
להפקיד בידייך את כל האחריות שתישארי איתי.
הרי אף אחד לא רוצה להרגיש עזוב.
התמודדנו עם משהו גדול מאיתנו, שלא בשליטתנו.
ונסעת לך להודו לחפש את הדבר הזה,
ואני יכולתי להבין כבר בהתחלה שאני צריך להגיד יפה שלום, לסגור
את
הדלת ולא לחזור יותר. לא לראות את פניך שאשכרה הפנטו אותי.
ללכת בעקבות הלב זה יותר אנושי ולבסוף גם יותר משתלם. וכמובן
את הלכת עם השכל ואני נשארתי עם הלב...