אלון רוזן / שיר של דמעה |
אך הוא מוצא את השביל
רק דרך העיפרון וממנו,
באמצעות המילים, לדף...
לעוד מחשבה אחת...
לעוד זיכרון על אותה תקופה,
תקופה נהדרת שחוויתי.
כבר עבר זמן רב...
ואת לא יצאת לי מהראש
אפילו לא ליום אחד.
לא מהראש ולא מהלב.
אני לא יכול שלא לדמיין
איך יורגש מגע ידיך פעם נוספת.
איזה מבט יהיה לך
בפעם הבאה שאסתכל בעיניך
ואיזה טעם יהיה לשפתיך
בפעם הבאה שהן יגעו בשפתיי.
הכאב לא עובר,
הוא לא מוצא מנוס בנייר,
שנרטב כבר מהדמעות.
יוני 2004
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|