בדיוק כשהתחלת לצעוק שלא טוב לך
נהייתי רעב
דרך הדמעות שלך את שופכת הכל
ואני חושב
על הסלט טונה שהכנתי אתמול
מעדן אמיתי עם מיונז, בצל, ומלפפון חמוץ
ואת מקנחת את האף
עוברת לטונים יותר שקטים
"מה עושים?" את שואלת
ואני לא יודע אם זה זמן מתאים
"אולי נאכל משהו?" אני מציע
את המומה- "על זה אתה חושב עכשיו?"
"לא, סתם" אני מגמגם
"אתה לא כאן בשבילי
אתה לא מצליח לראות אותי
אתה כבר כמעט אף פעם לא שואל אותי
מה עבר עלי? איך היה בעבודה?
אני מרגישה שהאהבה נעלמה"
האמת שהיום בבוקר הכנתי טחינה
לא משהו מהמם, אבל טחינה
עם מלח, פלפל, שום ולימון.
ויש גם חלה טרייה במגירה של הלחם
טחינה עסיסית עם חלה טרייה,
אלוהים מה לא הייתי עושה בשביל זה
את שוב בוכה את הבכי החרישי שלך
בכי שמגיע מבפנים
עמוק, עצוב כזה
בדרך כלל הבכי הזה שובר אותי
אבל גם אני בן אדם
וכרגע הבטן שלי נדבקת לגב
מהחלון אני יכול להריח ריח של טוסטים
שבת, בוקר, רעב אמיתי
את בוהה דרך החלון
מתכננת את צעדיך בקפידה
גם תוך כדי עצבות כזאת את נשארת הגיונית
חושבת על מה יהיה מחר
ומה לעזאזל את עושה כאן?
טוסט קטן עם גבינה, פרוסת לחם, חצי עגבניה
רק להכניס משהו לפה - אני מפליג למטבח
את נאנחת
טוב בוא נעשה משהו לאכול, את אומרת
אני פוער זוג עיניים
אני אוהב אותך! |