לחפון בין כפות הידיים כוס קרטון. להתחמם בקצות האצבעות.
להסתכל מאופק הכוס על הטיילת. על הכיכר. על הרחוב. על נהר
האנשים מכה גלים במדרכות השיש. בחצץ. באספלט. ללגום פנים של
אנשים חד פעמיים. ולחכות.
לצוף על זוג רגליים יחידות. רגלי-אשה, עם רחש השפשוף של המכנס.
לשמוע רק אותו, להיאחז בו עוד מעט לפני שהוא שב אל מהיכן שבא.
על הכיס האחורי רקום פרפר.
לשכוח. אי אפשר לשכוח. אומרים שאם ראית מישהו פעם אחת, לרגע
אקראי, גם אחרי שנים בלכתך בדרך אם יחלוף מולך אז הוא ירגיש לך
מוכר. ובכל זאת לנסות לשכוח.
לשחק במציאת זוגות. שתי אלה לובשות מעיל זמש חום עם צווארון
פרווה. הוא והיא מטים את הצוואר ימינה בגאווה. והנה שניים
מחייכים, מחייכים במקביל שניהם. כל אחד למסלולו וזה בכל זאת
אותו חיוך. אותה תסרוקת. לחייך. לאט.
צווארונים וחיוכים ופרפרים רקומים, ורגליים וידיים, וצווארים,
ותיקים שוטפים את שדה הראייה ושוב מכים גלים. אדוות שיער
מתנופפות בשצף אנשים הולכים. יש לך אש?
בדיוק שאלתי את עצמי אותו דבר.
אתה מוכר לי. את מוכרת.
אני מנסה להזכר.
אני רוית.
ולעצור. לגזור. לשמור. ולהקפיא ולהפשיר. את הרגע שנהר פולט אל
חוף טיפה אחת איתה אפשר לשתות ולהמשיך לשתות לרוייה.
רחל
פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים - זה די...
ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
משבר האשר והדוי.
אף סכר שכחה - בניתי לי מגן -
הנה היה כלא היה.
ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרויה!
|