עוד בוקר הפציע
לאחר לילה ארוך,
עיניים עצומות
אך מתרוצצות המחשבות
שסוחפות אל זכרונות
וחלומות של קשת בענן -
היופי שבעולם.
ועכשיו אני עם אור עיניך
כשכוחות תופת בי הגיחו,
אני חשה בגופך ושואלת:
איך יכולתי בכלל לשער
לחיות את ימיי בלעדיך,
כי הרי שיריי הם לא שיריי;
מלותיך הן מלותיי
הבוערות בנשמתי.
אני באה אליך כאל פרח -
תמיד קסומה מצבעך,
מרחפת אל תוך לבך,
חודרת להרהורי ראשך
ובמין כאב לא מודע,
בסגנון רומנטי סוער
שמתאים לאהבתך,
אומר לך מה שמליבי נובע;
לחשוק במגע גופך עד אין סוף,
כמו הקשת בענן,
לשהות שם בתוך לבך
ולחיות את סוד אהבתך...
אשליה קטנה,
שאולי זה רק מימוש פנטזיה,
אך גם הפנטזיה שינתה את צבעה
וגוונים חדשים למשאלות ליבי
ומייחלת רק לבוקר רגיל
להתעורר לצדך
עם אותה התשוקה שפרצה כלבה
בפגישה הראשונה.
10/04/03 |
